נתחיל במשפט מאד חשוב - תשכחו ממשמעות המילה מחלה ברפואה המערבית. מי שמחזיק בראשו את ההגדרה המערבית לא יצליח להבין את המשמעות הסינית למילה מחלה (במיוחד לאחר שתמיד נאמר לנו שרפואה סינית לא מאבחנת מחלות אלא סינדרומים).
הרפואה סינית שואפת לזהות את המחלה בה סובל המטופל. המחלה כוללת בתוכה את גורמי המחלה (נקודת התחלה), מיקומה, אופן התפתחות הסינדרום כתוצאה מכל גורם (וקטור התקדמות), עוצמת המחלה וחוסן הגוף, שינויים בכיוון התפתחות כל סינדרום (שינוי כיוון של הוקטור), הטיפול המומלץ וכיוון ההתפתחות בעקבות הטיפול לכיוון החלמה או החמרה. כלומר, מחלה היא: גורם + מיקום + אופי + סינדרום + כיוון התפתחות + עיקרון טיפול + מרשם + צמחים ונקודות דיקור
הרפואה סינית שואפת לזהות את המחלה בה סובל המטופל. המחלה כוללת בתוכה את גורמי המחלה (נקודת התחלה), מיקומה, אופן התפתחות הסינדרום כתוצאה מכל גורם (וקטור התקדמות), עוצמת המחלה וחוסן הגוף, שינויים בכיוון התפתחות כל סינדרום (שינוי כיוון של הוקטור), הטיפול המומלץ וכיוון ההתפתחות בעקבות הטיפול לכיוון החלמה או החמרה. כלומר, מחלה היא: גורם + מיקום + אופי + סינדרום + כיוון התפתחות + עיקרון טיפול + מרשם + צמחים ונקודות דיקור
רפואה פנימית היא למעשה אבחון מחלה. משמעות הדבר היא רפואה סינית פועלת על פי תהליך של חיבור כל הידוע לנו על הבעיה הבריאותית מבחינת גורמים, התפתחות המחלה (פתוגנזה) זיהוי סימפטומים, סיכום הסימפטומים ותוצאות האבחון לכדי סינדרום, בחירת מרשם המתאים לסנדרום, הבנת הרכב המרשם והתאמתו לסינדרום הספציפי במחלה הספציפית. חיבור המידע כל הפרטים מסייע להפיק שלם אחד וכידוע "השלם רב מסך כל חלקיו".
חשוב להבין שלכל מחלה יש מסלול ואופי התפתחות משלה למרות שבבסיסן של מחלות רבות יכולים להופיע סינדרומים דומים. בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב נאמר לראשונה שרופא טוב באמת מכיר ויודע לזהות את אופן התפתחות המחלה ומטפל כבר בבעיות הצפויות או מונע אותן ואילו רופא בינוני מטפל רק בבעיה שלפניו. על מנת לטפל בבעיה לפני שתתפתח או למנוע אותה יש לזהות את המחלה (הכרת אופן התפתחותה).
כמו כן רק לאחר אבחון המחלה ניתן לספק למטופל המלצת כיצד להמנע מחולי זה בעתיד.
דוגמא למסלול התפתחות ידוע מראש:
סוכרת - מתחילה מתפקוד לקוי של הטחול במיצוי המזון -> היווצרות עכירות -> היווצרות חום -> כילוי יין וצ'י -> חולשת יין ויאנג....
מחלות חום - למחלות חום התפתחות ידועה בכניסתן אל הגוף מצ'י מגן אל צ'י, צ'י מזין ולבסוף דם ואף הלב. מחלות חום נכנסות מהר ומזיקות ליין בקלות
מחלות קור (שאנג חאן) - ג'אנג ג'ונג ג'ינג מתאר מספר מסלולים שונים ובינייהם כניסת פתוגן אל תאי-יאנג, המשך כניסה פנימה אל שאו-יאנג ומשם ליאנג מינג. ג'אנג כינה כל זאת מחלות שש המרידיאנים לדוגמא מחלת תאי-יאנג, מחלת יאנג מינג וכדומה ולא סינדרום שיכבת יאנג מינג...
מחלה היא תבנית המכילה מספר סינדרומים מוגבל. זיהוי המחלה מאפשר למטפל לזהות את מספר הסינדרומים האפשריים, לבצע אבחנה מבדלת ולזהות איזה מהסינדרומים הוא הסנדרום שמולו. כאשר מדלגים על אבחון מחלה על המטפל לבצע אבחנה מבדלת בין עשרות ואף מאות סינדרומים אפשריים כך שמשך האיבחון יתארך רבות כמו כן מיומנותו של הרופא הינה למעשה נמוכה מאד. זיהוי שם המחלה עוזר למקד את הרופא בעיקר באופן היעיל והמהיר ביותר
לא תמיד הסימפטום הדחוף ביותר הוא שם המחלה. חולה המתלונן על שתן רב, צמא רב, רעב בלתי פוסק וירידה במשקל סובל למעשה במחלת שיאו-קה ולא במחלה העונה לאחד משמות הסימפטומים. על כן את שם המחלה נאבחן לאחר קבלת כל המידע המשמש לאבחון, זיהוי הגורם למחלה והתפתחות הסנדרום לכדי הביטוי הגופני הנוכחי (סימפטומים) , ביצוע איבחון מבדיל מול מחלות דומות באופיין ושקלול כל המידע לכדי שם אחד
דוגמא: צינון וחצבת הינן שתי מחלות שונות . למרות שבשתי מחלות אלו יכול להופיע סינדרום של רוח בחיצון אופן הטיפול והמרשם בו נשתמש יהיו שונים. חיוני להשתמש בעיקרון דחיקה לחיצון על מנת לדחוק את פתוגן החצפת ולמנוע כניסה פנימה אל הגוף ופגיעת רעילות ועל כן מרשם רגיל של מיגור פתוגן בחיצון לא יבצע את הפעולה כראוי
עוד על סנדרומים ומחלות.
חשוב להבין שלכל מחלה יש מסלול ואופי התפתחות משלה למרות שבבסיסן של מחלות רבות יכולים להופיע סינדרומים דומים. בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב נאמר לראשונה שרופא טוב באמת מכיר ויודע לזהות את אופן התפתחות המחלה ומטפל כבר בבעיות הצפויות או מונע אותן ואילו רופא בינוני מטפל רק בבעיה שלפניו. על מנת לטפל בבעיה לפני שתתפתח או למנוע אותה יש לזהות את המחלה (הכרת אופן התפתחותה).
כמו כן רק לאחר אבחון המחלה ניתן לספק למטופל המלצת כיצד להמנע מחולי זה בעתיד.
דוגמא למסלול התפתחות ידוע מראש:
סוכרת - מתחילה מתפקוד לקוי של הטחול במיצוי המזון -> היווצרות עכירות -> היווצרות חום -> כילוי יין וצ'י -> חולשת יין ויאנג....
מחלות חום - למחלות חום התפתחות ידועה בכניסתן אל הגוף מצ'י מגן אל צ'י, צ'י מזין ולבסוף דם ואף הלב. מחלות חום נכנסות מהר ומזיקות ליין בקלות
מחלות קור (שאנג חאן) - ג'אנג ג'ונג ג'ינג מתאר מספר מסלולים שונים ובינייהם כניסת פתוגן אל תאי-יאנג, המשך כניסה פנימה אל שאו-יאנג ומשם ליאנג מינג. ג'אנג כינה כל זאת מחלות שש המרידיאנים לדוגמא מחלת תאי-יאנג, מחלת יאנג מינג וכדומה ולא סינדרום שיכבת יאנג מינג...
מחלה היא תבנית המכילה מספר סינדרומים מוגבל. זיהוי המחלה מאפשר למטפל לזהות את מספר הסינדרומים האפשריים, לבצע אבחנה מבדלת ולזהות איזה מהסינדרומים הוא הסנדרום שמולו. כאשר מדלגים על אבחון מחלה על המטפל לבצע אבחנה מבדלת בין עשרות ואף מאות סינדרומים אפשריים כך שמשך האיבחון יתארך רבות כמו כן מיומנותו של הרופא הינה למעשה נמוכה מאד. זיהוי שם המחלה עוזר למקד את הרופא בעיקר באופן היעיל והמהיר ביותר
לא תמיד הסימפטום הדחוף ביותר הוא שם המחלה. חולה המתלונן על שתן רב, צמא רב, רעב בלתי פוסק וירידה במשקל סובל למעשה במחלת שיאו-קה ולא במחלה העונה לאחד משמות הסימפטומים. על כן את שם המחלה נאבחן לאחר קבלת כל המידע המשמש לאבחון, זיהוי הגורם למחלה והתפתחות הסנדרום לכדי הביטוי הגופני הנוכחי (סימפטומים) , ביצוע איבחון מבדיל מול מחלות דומות באופיין ושקלול כל המידע לכדי שם אחד
דוגמא: צינון וחצבת הינן שתי מחלות שונות . למרות שבשתי מחלות אלו יכול להופיע סינדרום של רוח בחיצון אופן הטיפול והמרשם בו נשתמש יהיו שונים. חיוני להשתמש בעיקרון דחיקה לחיצון על מנת לדחוק את פתוגן החצפת ולמנוע כניסה פנימה אל הגוף ופגיעת רעילות ועל כן מרשם רגיל של מיגור פתוגן בחיצון לא יבצע את הפעולה כראוי
עוד על סנדרומים ומחלות.
Combining diagnosis of diseases with differentiation of syndromes In the viewpoint of modern Western medicine, doctors identify a disease based on the signs and symptoms and clinical evaluation of a patient. However, a TCM physician identifies a syndrome, which is a complex pattern of signs and symptoms that manifest at a given stage of the disease. Syndrome identification is the premise and foundation of TCM treatment. Often a TCM practitioner will diagnose both a disease and the syndrome. The name of a disease suggests its entire course of pathological changes whereas the name of a syndrome reflects the pathology of a disease at a certain stage. That's why TCM doctors may use both their understanding of the course of a particular disease, followed by the differentiation and diagnosis of syndromes, when prescribing treatment.
ג'יובאני מצ'וצ'ה התיחס לאבחון מחלה וסינדרום בספרו על רפואה סינית ומחלות ברפואה סינית:
Although Chinese medicine treats each individual as a whole rather than treating the "diseases"
from which that patient is suffering, and explores the patterns of disharmony, life-style,
environment, family situation, emotional life, diet, sexual habits, work routine and exercise, it is
still important to discuss the treatment of individual diseases since treatment techniques vary
enormously; for example, the treatment of Wind-stroke calls for specific techniques and
approaches which are quite different from those used for, say, insomnia. The use of these
techniques is not in contradiction with whatever other approach or philosophy a particular
practitioner may follow
Another important reason for discussing individual diseases is their particular and specific xxvi
pathology and aetiology: it is only by understanding the distinctive pathology and aetiology that
we can advise the patient on life-style, work, emotional life, sexual habits, diet and exercise.
Educating the patient in these areas is as important as the treatment imparted, as it gives the
patient responsibility for his or her own health and so can prevent recurrence of the problem.
Although Chinese medicine treats each individual as a whole rather than treating the "diseases"
from which that patient is suffering, and explores the patterns of disharmony, life-style,
environment, family situation, emotional life, diet, sexual habits, work routine and exercise, it is
still important to discuss the treatment of individual diseases since treatment techniques vary
enormously; for example, the treatment of Wind-stroke calls for specific techniques and
approaches which are quite different from those used for, say, insomnia. The use of these
techniques is not in contradiction with whatever other approach or philosophy a particular
practitioner may follow
Another important reason for discussing individual diseases is their particular and specific xxvi
pathology and aetiology: it is only by understanding the distinctive pathology and aetiology that
we can advise the patient on life-style, work, emotional life, sexual habits, diet and exercise.
Educating the patient in these areas is as important as the treatment imparted, as it gives the
patient responsibility for his or her own health and so can prevent recurrence of the problem.