למרות שכיום נהוג לכנות את הצ'י המזין בשם "יינג צ'י" בתקופה הקדומה השתמשו במילה אחרת לתאר צ'י זה. בספרו של ג'אנג ג'ונג ג'ינג על מחלות חיצוניות הגורמות (שאנג חאן לון) השתמש המחבר במילה "רונג". אטימולוגיה: הסימניה הסינית רונג מורכבת משני חלקים עיקריים. החלק התחתון מסמל עץ ומעליו יש גג עם שתי סימניות של אש השילוב של שתי סימניות אש מעל הגג מגיע במקור מסימניה אחרת, הסימניה יינג (הערה: אין קשר לסימניה של צ'י מזין). הסימניה יינג דומה מאד לסימניה רונג רק שמתחת לגג (חדר) יש סימניה נוספת של אש ולא עץ אם כן הסימניה יינג היא אש בתוך חדר (מתחת לגג) וסימנים של אש מבחוץ. סימניה זו באה להביע את המילים זוהר ומאיר.
נחזור שוב לסימניה רונג. אם כן אנו רואים שהסימניה רונג מורכבת מעץ שמעליו יש משהו מאיר ובוהק בדומה לפרח שפורח בקצה הצמח או פריחת העצים. שילוב זה מקנה לסימניה את המשמעויות עָשִׁיר, פּוֹרֶה, שׁוֹפֵעַ. ניתן להסיק כי מנקודת מבט של הרפואה הסינית הצ'י ה"מזין" הוא צ'י שופע ופורה אשר מזין את הגוף. בספרו של הרופא פאנג זי אי בפרק הדן בתפקודו של מרשם "גוי ג'ה טאנג" (המרשם לטיפול במחלת תאי-יאנג עם רוח בחיצון וחוסר איזון בין צ'י מזין לצ'י מגן) מתאר המחבר את ה"רונג-צ'י" בתכונות של פאזת העץ כגון התפזרות ושחרור. אני יכול רק לשער שיש קשר בין גישתו כלפי הצ'י המזין כבעל תכונות הקשורות בפאזת העץ, לאטימיולוגיה של הסימניה בה העץ תופס חלק חשוב בהרכבה. האם מדובר בצירוף מקרים או אולי ב"כוונת המשורר" כאשר נבחרה סימניה זו לייצג את הצ'י המזין? על פי פאנג זי אי, חדירה של רוח, שתכונותיה זהות לתכונות פאזת העץ, מזיקה לצ'י המגן שאמור לכנס ולסגור את החיצון ואילו הצ'י המזין שאמור להישאר בפנים אינו נפגע מהרוח עקב אופיים הזהה ועקב תנועתו החופשית והמשוחררת גולש אל החיצון וזולג החוצה כזיעה על פי הראיה הסינית האדם הינו חלק מהיקום וככזה הינו מושפע מסביבתו (אקלים, שעות היום, מזון). מכיוון שהעולם הסובב אותנו נמצא תחת שינויים רבים שחלקם מחזוריים ביכולתנו לדעת מה השינוי הקרוב ולהתאים עצמנו כך שנשתנה יחד עימו. אחד השינויים הבולטים ביותר הוא שינויים במזג האויר. מזג האויר משתנה באופן מחזורי לאורך כל השנה ואיתו מופיעים שינויים בצמחיה כגון: גדילה, הופעת תפרחת, הבשלת פירות ונשירת עלווה. במהלך הסתיו מתחילה ירידה הדרגתית של טמפרטורות האויר והחום מתכנס ונכנס אל תוך האדמה. ניתן למצוא עדות לירידה זו של החום אל פני הקרקע בנשירת עלי העצים. האנרגיה החמה של העצים מתכנסת אל הגזע ויורדת אל האדמה ומכיוון שאינה מספקת חום והזנה לעלווה מופיעה נשירה עם תחילת האביב, החום שירד אל תוך הקרקע במהלך הסתיו ונשמר במים שבקרקע לאורך החורף הקר, יוצא לכיוון פני הקרקע. במקביל לעליה זו של חום לכיוון פני הקרקע, החום שבגוף האדם יוצא ממרכז הגוף לכיוון העור והשכבות השטחיות יותר של הגוף ונושא איתו את הצ'י, הדם ונוזלי הגוף. בעקבות זאת נקבוביות העור נפתחות ומאפשרות יציאת זיעה. מכיוון שבאביב פעילות מערכת חילוף החומרים מתחילה לשגשג, העיקרון המנחה אותנו מבחינת בחירת מזון מתאים לעונה הוא בחירת מזון בעל אופי חריף, מתוק ומעט חמים. כמו כן רצוי להמנע ממזון שמן, חמוץ וקר על פי התפיסה של הרפואה הסינית, כל אחד מחמשת טעמי הבסיס (חמוץ, מר, מתוק, חריף, מלוח) נכנס לאחד מחמישה איברים (כבד, לב, טחול, ריאות, כליות) ומחזק את פעילותו. אכילת מזון חמוץ אשר נכנס ישירות אל הכבד מחזק פעילותו ומעצימה אותה. מכיוון שבעונה זו תפקודו של הכבד מגיע לשיאו אכילת מזון חמוץ תביא לשגשוג יתר של הכבד והיווצרות אש (חום פנימי) ולבסוף אף יביא לבקרת יתר של הטחול והחלשת תפקודו. החלשות הטחול מתבטאת בחוסר תיאבון, חולשה גופנית, תשישות נפשית, יציאות רכות ועוד. מזון חמוץ שרצוי להמעיט בו: קנה במבוק, מישמש, רימון, קיווי. מאידך אכילת מזון בעל אופי מתוק מחזקת את הטחול ומסייעת במניעת בקרת היתר של הכבד. אכילת מעט מזון בעל אופי חריף מאפשרת חיזוק הריאות אשר יכולות לנטרל פעילות יתר של הכבד ולמנוע החלשות הטחול. בתקופת האביב נהוג לטפח את הכבד ותפקודיו ועל כן רצוי להרבות באכילת ירקות ולהמעיט מאכילת פירות, אשר מעודדים היווצרות קור פנימי ופגיעה במערכת העיכול. הסינים ממליצים להקפיד לאכול בעונה זו ארוחות המשלבות מזון הכולל את כל חמשת הצבעים (צהוב, ירוק, אדום, לבן ושחור) ולהמנע ממזון מונוטוני בעל צבע אחיד. חילוף העונות הוא זמן בו מאבדים נוזלים רבים. הדרך הפשוטה ביותר לסלק רעלים מהגוף היא על ידי שתיה מרובה של מים. רצוי לשתות מים שהומתקו במעט דבש ראשית על הבוקר דבר המסייע לשטוף את המעיים (שתפקודם על פי השעון הביולוגי הסיני משגשג בשעות הבוקר המוקדמות), לסלק תוצרי לוואי שבמזון ולמנוע היווצרות חום פנימי. מבחינה רגשית רצוי לשמור על מצב רוח טוב וגוף משוחרר, טבעי וחסר דאגות ולא לאגור כעסים בפנים. האביב נחשב תקופת ההתחדשות, תקופה בה מזג האויר מתחיל להתחמם ואיתו מתרבים גם הפתוגנים. על כן רצוי לאוורר את הבית ולאפשר זרימת אוויר, להתעמל ולשפר את פעילות מערכת החיסון. מזון שמחזק את מערכת החיסון: שום, גזר, חציל, תירס, שומשום שחור, דגים, ג'ינג'ר, תפוחי עץ, פטריות, קיווי, עוזרד סיני, בשר בקר ניתן לחלק את עונת האביב לשלושה חלקים:
תחילת האביב – מכיוון שבתקופה זו הקור עדיין יחסית בשיאו אפשר לשתות מעט אלכוהול (הסינים שותים מעט יין אורז במהלך הארוחה) אשר מסייע בפתיחת ערוצי זרימת הצ'י המרשתים את הגוף, משפר ומזרז את זרימת הדם ומעורר את יאנג הכבד לעלות ולצאת. אין לשתות אלכוהול בכמות רבה על מנת להמנע מנזק לכבד. יש לאכול מזון חריף כגון בצלים, ג'ינג'ר, שום, כְּרֵשָׁה (פראסה), חרדל. יש להמנע מכעס שהינו הרגש המשוייך לכבד ורצוי לשמור על אופטימיות ולא להתעסק במחשבות על דברים שקרו, כך האש שבכבד תשכך ותנועת הצ'י של הכבד תהיה חלקה וסדירה. מומלץ להתחיל לבצע פעילות גופנית קלה כגון הליכה, ריצה קלה ואף תרגול צ'י גונג או טאי ג'י צ'ואן. חשוב לא לבצע תנועות מאמצות מדי או למשך זמן רב מכיוון שהגוף רק מתעורר מהחורף. מיד בתום התרכול חשוב לנגב את הזיעה וללבוש בגד המכסה את הגוף על מנת להמנע מהצטננות. אמצע האביב – בשלב זה תפקוד הכבד מתחיל לשגשג ועל כן מלבד הימנעות מאכילת מזון חמוץ ושמן רצוי להוסיף לתזונה היום יומית מזון המחזק ומזין את הטחול והקיבה כמו מזון מתוק: בטטה סינית, דבש, בשר בקר, תרד, דוחן, דורה (סורגום), גריסי פנינה, לוביה, שעועית יקינתון, סויה, כרוב, גזר, בטטה, תפוחי אדמה, פטריות, ערמונים. בשלב זה של האביב יש להתאים את הפעילות הגופנית לעליית היאנג מסביב ולאפשר לגידים להימתח ולנוע. כדאי להגביר את הפעילות הגופנית, לרוץ או לטייל באויר הצח, לשחק בכדור ואף להעיף עפיפונים ברוח האביבית הטיפוסית. אפשר לשתות תה עם חרציות או נענע המסייעים לשחרור הכבד והבהרת העיניים ושיפור הראיה. סוף האביב – במהלך תקופה זו מומלץ להימנע ממזון כבד כגון בשר כבש, מזון חריף, ואף פיצוחים קלויים על מנת למנוע הצטברות של מזון והיווצרות חום פנימי. מזון. רצוי להתמקד במזון קליל כגון מרק משעועית מש (אפונה סינית) ותה יסמין. באביב נהוג לשתות תה יסמין ולא תה ירוק אותו שותים בקיץ או תה אדום שנועד לחורף. רצוי שהתה לא יהיה מרוכז מדי. לסובלים מאנמיה רצוי להמנע משתיית תה. כאשר הסינים אינם יכולים להשתמש במי מעיינות להכנת התה הם נוהגים למלא כד במי ברז ולתת לו לנוח 24 שעות לפני השימוש. טמפרטורת המיים צריכה להיות 80-85 מעלות בראשית יין ויאנג טרם נקבעו והיה רק צ'י אחד בתוהו ובוהו. הצ'י מכיל בתוכו יין ויאנג ועל כן ישנן צלילות ועכירות. על פי אופיים צלול מטבעו צף ועולה, עכור מטבעו שוקע יורד. זה שעולה הינו יאנג והיורד הינו יין, יין ויאנג משנים את מיקומם ונוצרים שני הכלים. הדבר אשר נמצא בין צלול ועכור מכונה צ'י המרכז. צ'י המרכז הוא הציר שבין עליה וירידה של יין ויאנג והינו האדמה. הציר נע ומסתובב, צ'י צלול מסתובב שמאלה עולה ומותמר לכדי אש, צ'י עכור מסתובב ימינה, יורד ומותמר לקור. כאשר עולה רק חצי מהדרך ועדיין לא הפך לאש נקרא עץ. צ'י העץ חמים, עולה אך אינו מגיע לסוף צובר חמימות והופך לחום ולבסוף מותמר לאש. כאשר יורד רק חצי הדרך ועדיין לא הפך למיים נקרא מתכת. צ'י המתכת קריר, יורד אך אינו מגיע לסוף, צובר קרירות והופך לקור ולבסוף מותמר למים מים, אש, מתכת ועץ נקראים ארבע הופעות (סי שיאנג). ארבע ההופעות (תופעות) הינן בעצם עליה וירידה של יין ויאנג, יין ויאנג הינם בעצם ציפה ושקיעה של צ'י המרכז. כאשר הופעות אלו נפרדות אנו מכנים אותן ארבע הופעות, כאשר הן מאוחדות אנו מכנים אותן יין ויאנג. כאשר יין ויאנג נפרדים אזי אנו מכנים אותם יין ויאנג, כאשר הם מתאחדים אנו מכנים אותם השתנות של צ'י המרכז. מחזוריות של שנה אחת סובבת סביב ארבע ההופעות. יאנג עולה בחצי השנה הראשונה ויין יורד בחצי השנה שלאחריה. כאשר היאנג עולה רק חצי אזי הינו אביב, וכאשר עולה אל המירב אזי הינו קייץ. כאשר יין יורד רק חצי אזי הינו סתיו וכאשר יורד אל המירב אזי הינו חורף. יצירה באביב וגדילה בקיץ אלו ביטויים של צ'י העץ והאש ועל כן האביב חמים והקיץ חם. הסתיו מכנס והחורף אוצר הינם ביטויים של מתכת ומים על כן הסתיו קריר והחורף קר. לאדמה אין מקום משלה והינה משגשגת בכל 18 הימים אחרונים של כל עונה ואילו הזמן העיקרי עליו היא משפיעה הוא החודש השישי על פי לוח השנה הסיני (יולי). כאשר מאחדים את ארבע ההופעות עם האדמה מקבלים את חמש התנועות. בחודש השישי (יולי) הלחות שופעת, לחות הינה צ'י האדמה. למעשה מים ואש נפגשים ונוצרים אדים וכך נוצר צ'י הלחות. המים נמצאים תחת האדמה והאש נמצאת מעלה האדמה. הדחיה שבין קור וחום נובעת מתנועת הלחות. אם כן לחות הינה צ'י המרכז שמקומו בין האש והמים. האדמה מקבלת את אזור דרום מערב. דרום שייך לאש החמה ומערב למתכת הקרירה על כן נאמר שהאש מולידה את האדמה והאדמה מולידה את המתכת. הערה: חואנג יואן חיבר מספר ספרים בהם הציג פרשנות על ספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב, שאנג חאן לון ואף חיבר ספר בו ניסה לחבר את כל הרעיונות יחד לכדי חיבור אחד ברור. במקום לתרגם את דבריו לשפה מודרנית בחרתי לשמר את אופי כתיבתו הלקוני והמדוייק. במקביל הוספתי פרשנות והבהרות למשמעות דבריו בשפה בת זמננו. האיורים לא מופיעים במקור בספריו והינם תוספת שלי על מנת שדבריו יהיו ברורים יותר
ניצן אורן נקודת דו-26 מכונה בסינית "תעלת מים" עקב הדמיון בין המקום בו היא שוכנת (על גבי התעלה המקשרת בין האף והפה) לתעלת מים, כלומר מעין תעלה עמוקה וארוכה המקשרת בין שני מקומות. שם נוסף ונפוץ עוד יותר בקרב רופאים סינים הוא "אמצע האדם" (בסינית רן-ג'ונג). על מנת להבין משמעות שם זה יש תחילה להבין מספר מושגים נוספים בקלאסיקות הסיניות מתוארים תשעה פתחים המקשרים בין פנים האדם והעולם הסובב אותו. פתחים אלו כוללים את שתי העיניים, שתי אוזניים, שני נחיריים, פה, פתח קידמי (איברי רביה) ופתח אחורי (פי הטבעת). אפשר לראות שיש שלושה צמדי פתחים למעלה ושלושה פתחים בודדים למטה. על פי חלוקת יין ויאנג מספרים זוגיים הינם יין ואילו מספר אי זוגי הוא יאנג. אם נמיר את המספרים לסימנים המייצגים יין ויאנג על פי תורת ספר השינויים (אי ג'ינג) נקבל הקסגרמה בחינה מדוקדקת של ההקסגרמה שקיבלנו מראה כי מדובר בהקסגרמת טאי שמשמעותה שקט,רוגע או שלווה. הקסגרמת שלווה מורכבת מהטריגרמה היינית ביותר המכונה קון (שלושה צמדי קו קטוע) למעלה ומתחתיה הטריגרמה היאנגית ביותר המכונה צ'יאן (שלושה קוים שלמים). בספר השינויים (תרגום ווילהלם - ביינס) נאמר The receptive, which moves downwards, stands above; the Creative, which moves upward, is below. Hence their influence meet and are in harmony, so that all living things bloom and prosper כלומר יאנג השמיים ירד למטה ואילו יין האדמה עלה מעלה והחיבור בינייהם, התיקשורת בין שני סוגי צ'י אילו, היא המקור לכל אשר תחת השמיים. כאמור, החיבור בין הצ'י היאנגי של השמיים והצ'י הייני של האדמה יוצר את כל היקום ואת האדם אשר נמצא בין השמיים והאדמה. חיבור זה הוא המצב הטבעי ועל כן כאשר הוא מתקיים אפשר לכנותו רוגע/שלווה. צ'י השמיים (אויר) יורד מטה ונכנס דרך האף, טעם האדמה (מזון) עולה מעלה ונכנס דרך הפה. שילוב של מיצוי האויר ומיצוי המזון הוא המקור לייצירת הצ'י האמיתי המשמש את גוף האדם לקיומו. בין השמיים והאדמה נמצא האדם ואילו בין האף והפה נמצאת התעלה בה ממוקמת נקודת תעלת-מים אם נבחן את מיקומה של נקודת תעלת-המים בהקשר של ערוצי הצ'י בגוף ניווכח כי היא ממוקמת בנקודת חיבור בין ערוץ דו (ים היאנג) וערוץ רן (ים היין). יין העולה אל הנקודה לאורך ערוץ רן נפגש בה ביאנג היורד אל הנקודה מערוץ דו. שוב ניתן לראות את חשיבותה של נקודה זו בקישור שבין יין שמקורו באדמה ויאנג שמקורו בשמיים באמצע הדרך, מקום היצירה של האדם. .
קוראי תווי הפנים בסין מקפידים לבדוק איזור תעלה זו בין האף והפה על מנת לזהות איכות החיים בה זכה האדם. עומקה, אורכה ורוחבה של תעלה זו הינם סממנים המצביעים על איכות התקשורת בין השמיים והאדמה. כאשר התעלה עמוקה, ארוכה ורחבה סימן שאיכות התיקשורת בין השמיים והאדמה טובה מאד ואדם זה יאריך חיים ויהיה פורה מאד בגופנו חמישה פתחים המקושרים לחמישה איברים יינים ומשמשים לתקשורת עם העולם שמחוץ לגופנו. חמשת הפתחים המקשרים הם : פה - טחול, עיניים - כבד, אוזניים - כליות, נחיריים - ריאות, לשון - לב. אם נבחן את משמעות המילה הסינית המשמשת לתיאור הפתחים (צ'יאו) נראה שבאה לתאר חלל או חור. הסינים מדמים את חמשת הפתחים למערות שבנוף (המילה נוף מורכבת משתי סימניות - הר ונהר). מערות אלו במצויות בטבע משמשות דרכי תחלופת צ'י (כניסה ויציאה - נשימה) בין האדמה והשמיים. למרות שהאדמה היא יינית ולמרות שהאיברים היינים מתוארים כ"אוצרים ולא מנקזים" עדיין יש תחלופה ותקשורת עם השמיים ועם יאנג צ'י אחרי הכל גם האדמה צריכה לנשום. נשימה זו מתבצעת דרך המערות. מדוע רק לאיברי יין (לב, כליות, טחול, ריאות וכבד) יש פתחי תקשורת ואילו לששת האיברים היאנגים אין? ששת האיברים היאנגים הינם איברים העונים (מגיבים) לשמיים אשר הינם קלילים וריקים מלכתחילה ואשר מנקזים אך אינם אוצרים. חמשת האיברים היינים עונים לאדמה אשר הינה מלאה, עבה, גסה ועמוקה ועל כן הפתחים מאפשרים תקשורת עם השמיים ונשימה (תחלופת צ'י). התבוננות בחמשת הפתחים ואופיים מראה לנו חשיבותו של הלב. אם נסתכל על האף, הפה, העיניים והאוזניים נראה כי כולם מתפצלים לזוגות: האף כולל שני נחיריים, הפה כולל שתי שפתיים, האוזניים שתיים הן וכך גם העיניים ואילו הלשון אחת היא בדומה לקיסר (הלב) אשר הינו אחד ויחיד ואין שני לו. ארבע פתחים הינם חלולים (החוש עובר בתוכם) במידה כלשהי: והינם מקושרים לאיבר שהינו מלא: פה - טחול, עיניים - כבד, אוזניים - כליות, אף - ריאות. לעומתם הלשון שאינה איבר חישה חלול קשורה באיבר שתוכו חלול (הלב) . הלב הינו האיבר היחיד מחמשת האיברים היינים אשר אינו מוצק בתוכו ומתקשר עם העולם דרך איבר אחד ויחיד ואין שני לו שהינו מוצק נתחיל במשפט מאד חשוב - תשכחו ממשמעות המילה מחלה ברפואה המערבית. מי שמחזיק בראשו את ההגדרה המערבית לא יצליח להבין את המשמעות הסינית למילה מחלה (במיוחד לאחר שתמיד נאמר לנו שרפואה סינית לא מאבחנת מחלות אלא סינדרומים). הרפואה סינית שואפת לזהות את המחלה בה סובל המטופל. המחלה כוללת בתוכה את גורמי המחלה (נקודת התחלה), מיקומה, אופן התפתחות הסינדרום כתוצאה מכל גורם (וקטור התקדמות), עוצמת המחלה וחוסן הגוף, שינויים בכיוון התפתחות כל סינדרום (שינוי כיוון של הוקטור), הטיפול המומלץ וכיוון ההתפתחות בעקבות הטיפול לכיוון החלמה או החמרה. כלומר, מחלה היא: גורם + מיקום + אופי + סינדרום + כיוון התפתחות + עיקרון טיפול + מרשם + צמחים ונקודות דיקור רפואה פנימית היא למעשה אבחון מחלה. משמעות הדבר היא רפואה סינית פועלת על פי תהליך של חיבור כל הידוע לנו על הבעיה הבריאותית מבחינת גורמים, התפתחות המחלה (פתוגנזה) זיהוי סימפטומים, סיכום הסימפטומים ותוצאות האבחון לכדי סינדרום, בחירת מרשם המתאים לסנדרום, הבנת הרכב המרשם והתאמתו לסינדרום הספציפי במחלה הספציפית. חיבור המידע כל הפרטים מסייע להפיק שלם אחד וכידוע "השלם רב מסך כל חלקיו". חשוב להבין שלכל מחלה יש מסלול ואופי התפתחות משלה למרות שבבסיסן של מחלות רבות יכולים להופיע סינדרומים דומים. בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב נאמר לראשונה שרופא טוב באמת מכיר ויודע לזהות את אופן התפתחות המחלה ומטפל כבר בבעיות הצפויות או מונע אותן ואילו רופא בינוני מטפל רק בבעיה שלפניו. על מנת לטפל בבעיה לפני שתתפתח או למנוע אותה יש לזהות את המחלה (הכרת אופן התפתחותה). כמו כן רק לאחר אבחון המחלה ניתן לספק למטופל המלצת כיצד להמנע מחולי זה בעתיד. דוגמא למסלול התפתחות ידוע מראש: סוכרת - מתחילה מתפקוד לקוי של הטחול במיצוי המזון -> היווצרות עכירות -> היווצרות חום -> כילוי יין וצ'י -> חולשת יין ויאנג.... מחלות חום - למחלות חום התפתחות ידועה בכניסתן אל הגוף מצ'י מגן אל צ'י, צ'י מזין ולבסוף דם ואף הלב. מחלות חום נכנסות מהר ומזיקות ליין בקלות מחלות קור (שאנג חאן) - ג'אנג ג'ונג ג'ינג מתאר מספר מסלולים שונים ובינייהם כניסת פתוגן אל תאי-יאנג, המשך כניסה פנימה אל שאו-יאנג ומשם ליאנג מינג. ג'אנג כינה כל זאת מחלות שש המרידיאנים לדוגמא מחלת תאי-יאנג, מחלת יאנג מינג וכדומה ולא סינדרום שיכבת יאנג מינג... מחלה היא תבנית המכילה מספר סינדרומים מוגבל. זיהוי המחלה מאפשר למטפל לזהות את מספר הסינדרומים האפשריים, לבצע אבחנה מבדלת ולזהות איזה מהסינדרומים הוא הסנדרום שמולו. כאשר מדלגים על אבחון מחלה על המטפל לבצע אבחנה מבדלת בין עשרות ואף מאות סינדרומים אפשריים כך שמשך האיבחון יתארך רבות כמו כן מיומנותו של הרופא הינה למעשה נמוכה מאד. זיהוי שם המחלה עוזר למקד את הרופא בעיקר באופן היעיל והמהיר ביותר לא תמיד הסימפטום הדחוף ביותר הוא שם המחלה. חולה המתלונן על שתן רב, צמא רב, רעב בלתי פוסק וירידה במשקל סובל למעשה במחלת שיאו-קה ולא במחלה העונה לאחד משמות הסימפטומים. על כן את שם המחלה נאבחן לאחר קבלת כל המידע המשמש לאבחון, זיהוי הגורם למחלה והתפתחות הסנדרום לכדי הביטוי הגופני הנוכחי (סימפטומים) , ביצוע איבחון מבדיל מול מחלות דומות באופיין ושקלול כל המידע לכדי שם אחד דוגמא: צינון וחצבת הינן שתי מחלות שונות . למרות שבשתי מחלות אלו יכול להופיע סינדרום של רוח בחיצון אופן הטיפול והמרשם בו נשתמש יהיו שונים. חיוני להשתמש בעיקרון דחיקה לחיצון על מנת לדחוק את פתוגן החצפת ולמנוע כניסה פנימה אל הגוף ופגיעת רעילות ועל כן מרשם רגיל של מיגור פתוגן בחיצון לא יבצע את הפעולה כראוי עוד על סנדרומים ומחלות. Combining diagnosis of diseases with differentiation of syndromes In the viewpoint of modern Western medicine, doctors identify a disease based on the signs and symptoms and clinical evaluation of a patient. However, a TCM physician identifies a syndrome, which is a complex pattern of signs and symptoms that manifest at a given stage of the disease. Syndrome identification is the premise and foundation of TCM treatment. Often a TCM practitioner will diagnose both a disease and the syndrome. The name of a disease suggests its entire course of pathological changes whereas the name of a syndrome reflects the pathology of a disease at a certain stage. That's why TCM doctors may use both their understanding of the course of a particular disease, followed by the differentiation and diagnosis of syndromes, when prescribing treatment. ג'יובאני מצ'וצ'ה התיחס לאבחון מחלה וסינדרום בספרו על רפואה סינית ומחלות ברפואה סינית:
Although Chinese medicine treats each individual as a whole rather than treating the "diseases" from which that patient is suffering, and explores the patterns of disharmony, life-style, environment, family situation, emotional life, diet, sexual habits, work routine and exercise, it is still important to discuss the treatment of individual diseases since treatment techniques vary enormously; for example, the treatment of Wind-stroke calls for specific techniques and approaches which are quite different from those used for, say, insomnia. The use of these techniques is not in contradiction with whatever other approach or philosophy a particular practitioner may follow Another important reason for discussing individual diseases is their particular and specific xxvi pathology and aetiology: it is only by understanding the distinctive pathology and aetiology that we can advise the patient on life-style, work, emotional life, sexual habits, diet and exercise. Educating the patient in these areas is as important as the treatment imparted, as it gives the patient responsibility for his or her own health and so can prevent recurrence of the problem. |
מאת: ניצן אורן
קצת על רפואה סינית - שאנג חאן לון, ספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב ושאר מחשבות על רפואה סינית ארכיב
April 2011
קטגוריות
All
|